עניינו של חייל אשר התגייס לצבא ושירת תקופה של שנה וחודשיים. בעברו היעדרות קודמת עליה נשפט בבית דין צבאי ותנאי בית דין. אימו של החייל פנתה למשרדנו בסמוך למעצרו של החייל והציגה מצב הדברים שאינו מבשר טובות. על פניו, כאשר מדובר בהיעדרות של 3.5 שנים עם תנאי בית דין קודם, כאשר התביעה מודיעה כי בכוונתה להגיש כתב אישום בגין עבירה של עריקות לפי סעיף 92 לחוק השיפוט הצבאי, הצפי של הענישה יכול לעלות על שנת מאסר. כאן נכנס  משרדנו לתמונה וביקשנו לבדוק את כל המסמכים הנוגעים לגיוסו של החייל לצבא ואף בדקנו את הנתונים הנוגעים להגעתו של החייל ארצה. הסתבר לנו כי החייל הגיע לארץ בגיל 18, אולם באותו שלב החייל לא קיבל מעמד של עולה, ותהליך של קבלת האזרחות לקח 3 שנים ממועד הגעתו לארץ. רק כשנה לאחר קבלת האזרחות החייל גויס לצבא. לפיכך טענתנו הייתה כי החייל גויס שלא כדין לצבא, בחריגה מהוראות חוק שירות בטחון, כאשר עתרנו לקבוע את המועד לתחילת מירוץ הזמנים לגיוס החל מרגע ההגעה לישראל וזאת מאחר שכבר במועדים אלו ניתן היה לראות את החייל כתושב. בנוסף גילינו כי רשויות הצבא טעו כאשר גייסו את החייל לשירות של 30 חודשים כאשר לאור גילו, התקופה המרבית לקריאה עמדה על 24 חודשים. לאחר שמיעת הטיעונים התביעה השתכנעה שלא להגיש כתב אישום בעבירה חמורה של עריקה, ושלא לעתור להרכב של שלושה שופטים בהליך זה.לאור נסיבות אלו, ונסיבות אישיות של החייל, עמדנו על כך שיש לשחרר את החייל בוועדת התאמה לשירות, והחייל אכן שוחרר משירות צבאי, ולאחר ריצוי של 3 חודשי מאסר הוא שוחרר מהכלא כולל התנאי.