גזר דין

 

הנאשמת, טוראי ש** מ***, נותנת את הדין בגין התנהגות מבישה שעניינה היעדרות לתקופה של 96 ימים. ההיעדרות הסתיימה בהתייצבות.

הנאשמת התגייסה לצה"ל בחודש יולי 06', ושירתה באופן תקין, למעט נפקדות בת יומיים הסמוכה למועד גיוסה, לתקופה של כשמונה חודשים, אז החלה בהיעדרות הנוכחית.

הרקע להיעדרותה של הנאשמת נעוץ בנסיבות משפחתיות טרגיות ובלתי שכיחות. למרבה הצער, ספגה משפחתה של הנאשמת אסון אחר אסון במהלך השנים. אימה של הנאשמת העידה בפניי בדברים נרגשים, וסיפרה כיצד התאלמנה פעמיים, תחילה לאחר תאונה בשירות הצבאי של בעלה הראשון, ולאחר מכן כעבור שנים בהם הצליחה להשתקם, התאלמנה פעם נוספת, כאשר אביה של הנאשמת נהרג בתאונת עבודה. אחיה של האם נהרג בשירותו הצבאי בתאונת אימונים, ואחותה של האם גם היא נהרגה בתאונת דרכים, והותירה אחריה יתומים קטנים. משפחתה המורחבת של האם לא יכולה הייתה לסייע לה בטיפול בילדיה מן הבעל הראשון. האם החלה להתמכר לכדורים בהם טופלה במסגרת טיפולים פסיכיאטריים, ורק לאחר איום בלקיחת ילדיה, החלה בשיקום. למרבה האסון, כפי שנזכר לעיל, נקטע מסלול החיים עליו הצליחה לעלות עם מותו בתאונה של אבי הנאשמת. או אז, נאלצה האם לפנות שוב לעזרת כדורים, ומצבה הנפשי הלך והידרדר. הוצג בפניי מסמך, לפיו משרד הביטחון הפנה את האם לטיפול פסיכולוגי. גם קצינת הנפגעים המלווה את המשפחה מציינת כי המדובר בסיפור חיים קשה ביותר, וכי האם, שנותרה להתגורר רק עם הנאשמת, לאחר נישואיי ילדיה האחרים, היא זקוקה לבתה התומכת בה מאוד. עם גיוסה של הנאשמת לצה"ל, היא שובצה לשירות בבסיס המורחק מביתה, וניתן לה לצאת לביתה רק אחת לשבוע, בימי חמישי. האם, הנזקקת לתרופות הרגעה ושינה כדי להירדם, הייתה הסיבה בגינה החלה בהיעדרות, לאחר שבקשות שהגישה להקלות בתנאי השירות לא נענו בחיוב. בקשה לשיבוץ קרוב, שהוגשה על ידי קצינת הנפגעים, עוד בסמוך לגיוס, גם היא לא נענתה.

כיום, ממליצים, ולמעשה מורים, גורמי גחל"ת על שיבוצה של הנאשמת ביחידה פתוחה, הקרובה למקום מגוריה, כדי לאפשר לה לתמוך באמה.

התביעה הביעה הבנה לקשייה המשפחתיים של הנאשמת, אך סברה כי יש לאזנם במידה הראויה, אל מול משך ההיעדרות, וסיומה רק לאחר שכנועים של קצינת הנפגעים. הסנגורית, לעומת זאת, סברה כי הקשיים המשפחתיים מאפילים על יתר הנסיבות, וכי יש ליתן משקל בכורה לשיקולי השיקום.

מצאתי לקבל את עמדת הסנגורית. סיפור החיים שהוצג בפניי הוא קורע לב, ואני סבורה כי טוב עשו גורמי הצבא כאשר הורו, אף שבאיחור, על שינוי שיבוצה של החיילת. מצאתי ליתן דגש לניסיונות החוזרים והנשנים לשנות את השיבוץ עוד קודם להיעדרות, העולה במפורש גם מפנייתה של רמ"ד נפגעים בחת"ם. באיזון הנסיבות, אני רואה ליתן את עיקר הדגש לשיקולי השיקום, עתה מששונה שיבוצה של הנאשמת. על הנאשמת יוטלו אפוא העונשים הבאים:

  1. 30 ימי מאסר לריצוי בפועל, שמניינם החל מיום מעצרה, 20/06/2007.
  2. 60 ימי מאסר על תנאי, למשך שנתיים, לבל תעבור עבירה לפי סעיפים 92, 94 או 121 לחש"ץ.

 

זכות ערעור כחוק.

ניתן והודע היום, 12/7/2007, בפומבי ובמעמד הצדדים.

 

_______________

רס"ן נועה זומר

שופטת