הפקרת נשק בבצא – מתוקף היותו של צה"ל גוף צבאי אשר פועל באמצעים מזוינים, בנוסף להיותה של האוכלוסייה המשרתת בו צעירה וללא רקע או עבר צבאי, שכיחה למדי היא תופעת הפקרת הנשק במסגרות הצבאיות השונות.
כמו כן, חומרתה של עבירה זו משתנה במידה רבה בהתאם לנסיבותיה והאופן בו התרחשה, כאשר עבירת הפקרת נשק היא מונח רחב וכללי שיכול ללבוש פנים רבות, אשר מגולמות בהכרח בצורת הענישה אשר מושתת על מפקיר הנשק, זאת כאשר לעתים הפקרת נשק או התנהגות עימו בקלות דעת עלולה להתבטא בעונשי מאסר ארוכים בפועל.
לפיכך, לאור חשיבות התופעה כמו גם שכיחותה הרווחת, במאמר הקרוב נסקור את מאפייניה של עבירת הפקרת נשק, כמו גם העונשין הצפוי בעקבותיה.
עבירות נשק והפקרת נשק בתוכן
בטרם נפרוש את כלל ההיבטים של הפקרת נשק והשלכותיה, חשוב להבין ראשית את האקלים המשמעתי אשר סובב סביבה, כנגזרת לביצוען של עבירות חמורות יותר או פחות – אשר נוגעות לנשק.
כלומר, לאור האמצעים והכלים אשר נמצאים בצבא, אשר הינם עוצמתיים ומסוכנים במיוחד ואינם נפוצים במסגרת החיים האזרחיים, כמו גם כיוון שחלקו הארי של הצבא מורכב מאוכלוסייה צעירה, רבים החיילים אשר בשל התפעמות והתרגשות מאותם אמצעים, עושים בהם שימוש אשר אינו תואם את תכליתם, כמו גם מהווה עבירה פלילית.
דוגמה למקרים שכאלו היא כאשר חיילים מבצעים שימוש בנשק שלא למטרות לחימה וביטחון, כאשר מבוצע שימוש בעבור טעינת הנשק ופריקתו לצורך בידור והומור, כמו גם פתיחת נצרתו והפעלתו מבלי לירות בו (בזדון) כחלק ממשחק, כאשר המונח הצבאי הרלוונטי לשימוש שכזה הוא "משחק בנשק שחור" (כאשר שחור הוא הגדרה צבאית לנשק שכשיר לבצע ירי כרגע, ואינו עבר תהליך עיקור ו/או השבתה זמנית באמצעות תותב).
לעומת זאת, הפקרת נשק נובעת ממצבים בהם החייל הפקיר את נשקו ללא שמירה או מענה מתאים, כאשר החשש שנלווה לכך הוא שכל פלוני אשר היה חולף בקרבת הנשק יכול היה לחבור אליו ולעשות בו כאוות נפשו.
כאשר בשל זליגת נשקים רבים לידי גורמים עבריינים בשנים האחרונות, התופעה זוכה כיום להתייחסות בעלת סבר פנים חמורות, לאור ההשלכות ההרסניות של נשק חם וצבאי אשר מגיע לידי גופים פליליים.
מה מוגדר כנשק?
אף על פי כי נדמה שמדובר בשאלה רטורית, ההגדרה הצבאית לנשק רחבה וחוצה מספר רחב של אמצעי לחימה שונים והינה נרחבת בהרבה מאשר לכלי אשר בסופו נורה כדור. לכן, בין הגדרות הנשק ניתן למצוא – כוונות, סוגי תחמושת שונים, מטולי רקטות ומטולים קליעים, לבנות חבלה וחומרי נפץ בכללי ועוד.
בנוסף לכך, הצבא מנהל רישום וחיתום פרטני אודות כל ציוד לחימתי שהונפק, כאשר לכל אמצעי לחימה אשר קיים, החל מצריח של טנק ועד לאחרון הכדורים – יש חייל אשר אחראי עליו ואודותיו, כאשר בין אותה אחריות ניתן לציין גם את האחריות לשמירתו, קרי מניעת הפקרתו.
הפקרת נשק בהיבט המשפטי
בהיבט המשפטי, הפקרת נשק מוגדרת כעבירה אשר כרוכה בהעברת הנשק מרשות צבאית לידי רשות אשר אינה אמורה להיות אמונה עליו. רוצה לומר, הפקרת נשק אינה רק עזיבתו של הנשק ללא השגחה, אלא גם שינועו או שימוש בו שלא למטרות שאליו הונפק למען אותו חייל.
לפיכך, במסגרת הגדרת הפקרת נשק ניתן לציין את נטישתו של הנשק, עזיבתו ללא שמירה או אבטחה, גניבת נשק שלא יועד לאותו חייל בעודו נוטל אותו עליו, הפקדת נשק במקום שאינו מיועד לכך, מסירת נשק לכדי גורם שאינו מוסמך להחזקה בו ועוד.
חומרת העבירה – בהתאם למבחן הדרך ומבחן התוצאה
כאשר התבצעה עבירה אשר נוגעת להפקרת נשק, מדובר בעבירה חמורה אשר עלולה להסתיים במאסר בפועל של אותו חייל, כמו גם בהטלת דופי אשר יישאר עימו למשך זמן רב, כאשר הוא עתיד להשתחרר עם רישום פלילי.
לאור זאת, ראוי לציין כי הפקרת נשק היא עבירה אשר נעה על טווח רחב מאוד, אשר משתנה במידה רבה מאוד בהתאם למבחן הדרך ומבחן התוצאה, כאשר גם הערכאה השיפוטית אשר בוחנת את המקרה משתנה במידה רבה בהתאם להם.
כלומר, אילו מדובר בהפקרה אשר נעשתה בכוונת זדון ובכוונת תחילה, כפי שקורה כאשר חייל מנסה למכור אמצעי לחימה וביניהם נשקים לגורמים חיצוניים בעבור בצע כסף, אזי שלאור כוונתו והבנתו של חומרת המעשה, הוא צפוי להיענש באופן חמור יותר מאשר חייל אשר פעל בצורה רשלנית ושאינה עולה מהמצופה ממנו.
מבחן התוצאה
בהמשך לכך, מבחן התוצאה הוא פשוט יחסית בהיבטיה של הפקרת נשק, כאשר השאלה שתישאל בבוא העת להכריע את עונשו של החייל שהיה אמון על אותו אמצעי לחימה תהיה בראש ובראשונה – האם האמל"ח נגנב או נעלם.
זאת כאשר אילו התשובה חיובית, אזי שייתכן במידה רבה כי הגורם האחראי על אותו חייל יבחר שלערב את גורמי מצ"ח (משטרה צבאית חוקרת) בשל זליגתו הפוטנציאלית של אמל"ח פלילי ומסוכן לידי גורמים אשר עלולים לסכן את הציבור הרחב.
כמו כן, מטרתו של מצ"ח בהקשר זה מסתכמת בבחינת השאלה האם הייתה לחייל כוונה פלילית בטרם נהג כפי שנהג, כלומר האם מדובר במעשה מתוכנן בכוונת תחילה, או שמא דווקא ברשלנות גרידא.
לעומת זאת, אילו מבחן התוצאה עבר בהצלחה, קרי הנשק לא נעלם ולא נגנב, אלא פשוט נמצא על ידי גורם צבאי אחר אשר הבחין בהפקרתו – הדין המשמעתי אשר יוחל על אותו חייל שכשל במשימתו יכול לנוע בין נזיפה בלבד, לכדי עונש מאסר של מספר ימים בודדים, בהתאם למבחן היותר משמעותי בהקשרה של עבירה זו – מבחן הדרך.
מבחן הדרך- לחייל שהפקיר את הנשק בצבא
מבחן הדרך נועד לקבוע האם החייל נהג באופן שמצופה ממנו או במילים אחרות – עד כמה רשלן הוא היה בעודו מגיע לכדי מצב שהנשק הופקר או כמעט הופקר.
לדוגמה, בשל הוראות הצבא אשר מחייבות חיילים לאבטח את הנשק האישי שלהם בעודם בביתם מאחורי 2 מנעולים ובהפרדה ל- 3 חלקים, חייל אשר ביצע זאת ונשקו נגנב על ידי גורם עברייני בעודו בחופשת בית, ייחשב לכזה אשר פעל בהתאם להנחיות ולאור זאת אינו אשם אף על פי כי נשקו נגנב.
לעומת זאת, בשל האופן בו הצבא פועל לאור ליקוי מאורות, סביר להניח כי חייל אשר נהג בניגוד לנהלים עתיד להיענש בצורה חריפה – גם אילו צלח את מבחן התוצאה כאשר הנשק לא ננגב, ולא נגרם נזק.
עברו של החייל שהפקיר את הנשק כגורם משפיע על החלטה בעניינו
כאשר נעשית בחינה של מבחן הדרך בהקשרו של חייל, כלל הנתונים ההיסטוריים אשר עומדים לטובתו מהרגע שהתגייס או הגיע לידי היחידה בה בוצעה העבירה באים לידי ביטוי. נתונים אשר נוגעים למידת האחריות שלו, האופן בו נהג בעבר באירועים שכאלו, האם היה ידוע לו כי עליו לנהוג אחרת וכן הלאה.
זאת כאשר אילו מדובר באירוע שמתווסף לשורת אירועים אחרים אשר אופיינו ברשלנות מסוימת – קיומה של ענישה וחומרתה מושפעים מכך באופן ישיר.
זאת ועוד, כי לעתים בשל נסיבות נדירות עלולה להתקבל החלטה כי על אף כי היו כשלים באופן התנהלותו של החייל או מי מהסובבים אותו, לא מדובר באשמתו, כפי שקורה לעתים תכופות כאשר
חיילים אשר מתאמנים בדרום הארץ נאלצים להתמודד עם תופעות גניבה בלתי פוסקות שנובעות מאוכלוסיות מקומיות.
ענישה בעבור הפקרת נשק בצבא
לאור חישובם המשוקלל של מבחן התוצאה ומבחן הדרך, מפקד יחידתו של החייל (קצין בדרגת רס"ן ומעלה) נדרש לקבל החלטה האם להתמודד עם העבירה במסגרת דין יחידתי או שמא להפנותו הלאה כלפי טיפול והעמדה לדין על ידי הפרקליטות הצבאית.
הנוהג בצה"ל הוא שכאשר חייל עבר את מבחן התוצאה בהצלחה, כלומר לא נגרם נזק מהותי כדוגמת גניבת נשק או הפקרתו לגורם זר, יש להתמודד עם האירוע במסגרת היחידה, כאשר ההשלכה הישירה לכך היא עונש ריתוק ו/או קנס כספי או לעתים נדירות יותר כאשר מדובר באמצעי לחימה ייחודי או בעל השפעה רבה – עונש מאסר לפרק זמן קצר.
הסיבה לכך היא שבצה"ל חומרת הענישה נקבעת בהתאם לדרגת הסמכות השופטת, כך שלרוב יהיה מדובר בענישה על ידי גורם כדוגמת סא"ל, אשר רשאי לשפוט חייל לכדי מחבוש לא מעבר ל- 20 ימים. לעומת זאת, לעתים בשל הרצון ליצור הרתעה ועד לאירוע חריג שהתרחש, עלול מפקד היחידה להפנות את המקרה לידי טיפולו של קצין בכיר כדוגמת קצין חילי, אשר רשאי להשית על חייל עונש מאסר בפועל של עד ל- 30 ימים.
בניגוד לכך, אילו החייל נכשל במבחן התוצאה, אזי שסביר עד וודאי להניח כי הטיפול בהעמדתו לדין יועבר לידי הפרקליטות הצבאית אשר לאחר חקירת מצ"ח, בהתאם למסקנותיה של האחרונה תחליט האם לפתוח משפט בעניינו, אשר כפי שצוין קודם לכן – עלול להיגמר בעונש מאסר של מספר שנים.
ענישה לפי חוק העונשין עבור הפקרת נשק בצבא
על פי חוק העונשין סעיף 339(א) תשל"ז – 1977, נקבע כי "המחזיק משאיר או מפקיר כלי יריה, חומר נפץ או חומר אחר שבכוחם לגרום נזק לאדם או לסכן חייו, ללא נקיטת אמצעי זהירות סבירית למנוע אדם אחר מלגרום בהם נזק לעצמו או לאחר, בין בטיפול כלשהו בהם ובין בלא טיפול, דינו – מאסר שנה".
זאת כאשר מדובר כמובן בעבירה שנעשתה בשוגג ותום לב, כאשר אילו מדובר בעבירה שנעשתה בכוונת זדון – אזי שסעיפים נוספים כדוגמת סחר באמל"ח או מסירת אמל"ח לגורם זר עלולים להתווסף לכתב האישום.
עורך דין צבאי כחלק מהעמדה לדין בפרקליטות
זאת ועוד, כי בניגוד לאשר מתרחש כאשר חייל מועמד לדין משמעתי במסגרת היחידה, אילו הוא הועבר לטיפולה של הפרקליטות הצבאית, הוא רשאי להיעזר בשירותיו של עורך דין צבאי חיצוני בכדי שזה ייצגו ויסייע לו במסגרת התביעה.
חשיבות נוכחותו של עורך היא חסרת תקדים, זאת לאור הבנתו וניסיונו הרב אל מול גורמים צבאיים והחידודים הנדרשים בהתמודדות עימם. כמו כן, לאור חוסר ניסיונה של אוכלוסייה צעירה כדוגמת חיילים, הליך החקירה והמשפט עלול לגבות מהם מחיר נפשי כמו גם להוליך אותם בלשונם למחוזות בהם הם אינם חפצים להימצא, כאשר באמצעות עורך דין צבאי הם יכולים להיוודע ולהימנע מאותן נקודות כשל פוטנציאליות.
לסיכום – הפקרת נשק כשילוב מבחנים קריטית
כפי שניתן להבחין, הצבא מתייחס בחומרה רבה להפקרת נשק ונוהג ביד קשה עם האחראיים לה. לאור זאת, אילו חייל אשר נמצא על ידי הגורמים הצבאיים כחשוד בהפקרת נשק מועמד לדין במסגרת הפרקליטות הצבאית, מומלץ במידה רבה כי יסתייע בסיוע משפטי מצד גורם כדוגמת עורך דין צבאי, אשר יוכל לעזור לו לזקק ולחדד את כוונותיו ולבאר את הסיבות אשר גרמו לו לנהוג כפי שנהג, כאשר לנוכחותו של האחרון משמעות רבה אשר יכולה להפחית עד כדי להעלים כליל את האישומים כנגד אותו חייל.
אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, אלא יש לראות בכתוב הסבר כללי בלבד ואין להסתמך ו/או לפעול בהתאם לאמור לעיל ללא ייעוץ משפטי.