סיפורה של חיילת אשר דגימת שתן שנלקחה ממנה נמצאה חיובית לסם מסוג קוקאין. החיילת טענה כי היא חפה מפשע אולם לא יכלה להסביר העובדה כי בשתן נמצאו שרידי קוקאין.

בדיקת התיק העלתה כי התביעה הוציאה תעודת חסיון בנוגע למידע מודיעיני והוגשה לבית הדין בקשה להסרת חסיון על פי פקודת הראיות. לאחר שמיעת טענות ההגנה בדלתיים סגורות, החליט בית הדין כי הוא מורה להסיר את החיסיון. המשמעות היא כי התביעה מחויבת לחשוף בפנינו את החומר החסוי.

על מנת שלא לחשוף את המקורות המודיעיניים התביעה הסכימה לזיכוי החיילת (זיכוי ראשון), וערערה לבית הדין הצבאי לערעורים על ההחלטה בדבר הסרת החיסיון.

בית הדין הצבאי לערעורים שדן בערעור סבר כי ההחלטה בדבר הסרת החיסיון אינה במקומה, וכי יש לשקול את עיתוי הדיון בהסרת החיסיון לשלב המשפט.

לאחר שהדיון חזר לבית הדין, נערך דיון נוסף בעניינה של החיילת, אשר במסגרתו בית הדין שמע ראיות נוספות, והחליט, הפעם בהחלטה ארוכה יותר ומפורטת יותר, להורות על הסרת החיסיון. לתביעה לא נותר אלא להסכים לזיכויה של החיילת (זיכוי שני) ולערער בפעם השנייה לבית הדין הצבאי לערעורים.

לאחר דין ודברים עם התביעה, הוחלט לבטל את האישום בקשר עם השימוש בסם מסוג קוקאין (קרא עוד על שימוש בסמים בצבא) ולהגיע להסדר בו החיילת תודה בעבירה של אי קיום ההוראות המחייבות בצבא, עבירה שבעצם הינה עבירה של “סירוב פקודה”, אשר אינה נרשמת במקום כלשהו.