הודעת ביטול הסכם תוך זמן סביר

הודעת ביטול הסכם תוך זמן סביר

צדדים להליך משפטי מוצאים עצמם לעיתים מתדיינים על טעויות משפטיות שנעשו על ידם, עת לא נקטו בפעולות ההכרחיות, לביטול ההסכם. דוגמא אחת היא מקרה שבו הצד השני הפר את ההסכם, הגם בהפרה יסודית, אולם בחלוף זמן משמעותי, לעיתים שנים, לא נקטו הם בכל פעולה לביטול ההסכם ולא שלחו כל הודעת ביטול. על פי הדין והפסיקה, יש לשלוח הודעת ביטול תוך זמן סביר מהמועד שבו הצד גילה אודות ההפרה.

יש להדגיש, ע”פ פסיקת בית המשפט העליון גם במקרה שבו קיימת הפרה יסודית, רשאי הצד הנפגע לבטל את החוזה ומשבחר באפשרות זו, עליו להודיע לצד המפר על ביטול החוזה תוך זמן סביר. הודעת הביטול צריכה להינתן תוך זמן סביר לאחר שנודע לצד המפר על ההפרה.

ר’  רע”א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע”מ נ’ עיריית מעלה אדומים, פד”י נו (5) 779, עמ’ 786 מול א’ – ב’ –

“עולה מהאמור, כי כאשר הפרת החוזה היא יסודית – וזהו המקרה שלפנינו – רשאי הצד הנפגע לבטל את החוזה. משבחר באפשרות זו עליו להודיע לצד המפר על ביטול החוזה (ראו ד’ פרידמן, נ’ כהן חוזים (כרך ב) [29], בעמ’ 1087-1086; ג’ שלו דיני חוזים [30], בעמ’ 546). הטעם לכך הוא כי הצד המפר זכאי לדעת אם החוזה בטל לאור הפרתו ולהסתמך על כך (ע”א 11/84 רבינוביץ נ’ שלב – הקואופרטיב המאוחד להובלה בע”מ [1], בעמ’ 545). הודעת הביטול צריכה להינתן “תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה” (סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות)). “‘זמן סביר’ לעניין הודעת ביטול שונה הוא ממקרה למקרה, ויש לפרשו בהתחשב במהותו ובטיבו של החוזה ובהתנהגותם ובנסיבותיהם של הצדדים. רק על רקע נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ניתן ‘למדוד’ ולקבוע, אם הודעת הביטול ניתנה תוך זמן סביר” (השופט אור בע”א 42/86 אבידוב נ’ שיכון ופיתוח לישראל בע”מ [2], בעמ’ 516)”.

ר’ דוגמא נוספת לניתוח משפטי של בית המשפט העליון

“איחור בתשלום התמורה בעבור דירה, במיוחד כאשר האיחור נמשך כמה שנים, יכול להיחשב כהפרה יסודית של החוזה שבין הצדדים. משכך הוא המצב, יש לצפות כי המשיבים ימהרו להודיע על כוונתם לממש את זכותם לביטול החוזה. המשיבה 1 לא נהגה כך אלא בחרה לקיים את החוזה ולמצוא את תרופתה בסעד אחר. אין מנוס מהמסקנה שגם בעיניה של המשיבה 1 ההפרה המיוחסת למערערים לא הייתה עוד “יסודית”, שהרי לו היה המצב שונה הייתה ממהרת לפעול. לנוכח מצב זה, וככל הנראה גם לנוכח הזמן הרב שחלף מאז נודע לה על ההפרה, ששוב לא היה בבחינת “זמן סביר”, החליטה המשיבה 1 לתת ארכה למערערים כדי לתקן את הטעון תיקון (394ה – 395א).”

ועוד –

“מאז קיבלו המערערים את הדירה לחזקתם ועד שהודיעה המשיבה 1 על ביטול החוזה חלפו כארבע שנים. עמדתם של המערערים ביחס לאותה הפרה הייתה ידועה למשיבה 1 כבר בחודש ינואר 1988 (ראה מכתבו של בא-כוחם ת/18), ועל-אף זאת המתינה המשיבה 1 עד לחודש ינואר 1991 כדי לחדש את זכותה לביטול החוזה. זאת ועוד, קשה להשתחרר מהמחשבה כי לולא הגישו המערערים את תביעתם, ספק אם המשיבה 1 הייתה משגרת את הודעת הביטול. אם נדרשה לכך ראיה, היא מצויה בעובדה שהמשיבה 1 שיגרה את הודעת הביטול באותו יום ממש שבו הוגש כתב-הגנתם של המשיבים לבית-המשפט, והיא אף הספיקה לאזכר את אותה הודעה בכתב-ההגנה, ככל הנראה על-מנת למנוע דיון ענייני בתביעת המערערים.”

יודגש, צד שלא דרש את ביטול ההסכם לאלתר, אינו מאבד אוטומטית את זכות הביטול, אולם לכל הפחות, עליו לשלוח הודעת ביטול תוך זמן סביר תוך מתן אורכה סבירה לתיקון הליקוי וההפרה. יש להדגיש כי בדר”כ, אין כל בסיס משפטי לטענה של ביטול “מאליו”. ביטול הסכם הוא פועל יוצא של אירוע משפטי אשר על הטוען לקיומו לעמוד במספר תנאים, לרבות משלוח הודעת ביטול, הוכחת הפרה, מתן זכות תיקון ההפרה בנסיבות מסויימות ועוד.

יש להתייעץ עם עורך דין מומחה בכל מקרה שבו חלף זמן משמעותי ממועד ההפרה, כדי שמשלוח ההודעה לצד השני יעמוד בכללים של הפסיקה.

סקירה זו נכתבה על ידי קרדונר – חברת עורכי דין ונוטריון המתמחים במשפט האזרחי – מסחרי. הסקירה אינה ייעוץ משפטי והיא אינה מהווה תחליף לייעוץ משפטי על ידי עורך דין. כל הזכויות שמורות.

 

מאמרים נוספים